מפרט 160 של משטרת ישראל למערכות כריזה: מה הוא דורש ולמי הוא רלוונטי

מערכת כריזה נראית כמו סעיף טכני פשוט ברשימת הדרישות לרישיון עסק: קונים מגבר, תולים כמה רמקולים, ומסמנים וי. זה לא כך. בעל חנות לכלי בית בשטח של כאלף מ"ר גילה את זה שבוע לפני הפתיחה. מערכת הכריזה הייתה מותקנת ועבדה מצוין, אבל מערכת המוזיקה של החנות הייתה נפרדת ממנה. בבדיקה התברר שבזמן הודעת חירום המוזיקה ממשיכה להתנגן, ושאין מקור חשמל חלופי למקרה של הפסקת חשמל. האישור של המשטרה התעכב, הפתיחה נדחתה, והתיקון עלה יותר ממה שהיה עולה לתכנן נכון מההתחלה. מאחורי הרבה מהסיפורים האלה עומד מסמך אחד שכל מתקין כריזה מכיר: מפרט 160 של משטרת ישראל.

מה זה בכלל "מפרט 160"?

בענף הכריזה בישראל, "מפרט 160" (שמופיע לעיתים גם כ"הוראה 160" או "160/161") הוא השם שבו מכונות הדרישות הטכניות של משטרת ישראל למערכות כריזה בעסקים. המטרה של הדרישות האלה ברורה: לוודא שבמקרה חירום, בין אם מדובר בשריפה, באירוע ביטחוני או בצורך לפנות קהל, יהיה אפשר למסור הודעה ברורה לכל האנשים שנמצאים בעסק.

המשטרה היא אחד הגורמים שנותנים אישור לחלק מהעסקים בתהליך רישוי העסקים, ולצד המשטרה פועלים גורמים נוספים, כמו כבאות והצלה ומשרד הבריאות. לכל סוג עסק שטעון רישוי יש "פריט רישוי", ולכל פריט מפרסמת המדינה מפרט אחיד, שבו מופיעות הדרישות של כל גורם מאשר. עבור עסקים רבים, הדרישות של המשטרה כוללות סעיף שעוסק במערכת למסירת הודעות, כלומר במערכת כריזה^[1].

חשוב להבין את החלוקה: המפרט האחיד של כל פריט רישוי קובע מה נדרש מהעסק, למשל שתהיה מערכת כריזה שמגיעה לכל השטח. המפרט הטכני של המשטרה, זה שמכונה "160", מפרט איך בונים מערכת כזו: אילו רכיבים, באיזו תצורה ובאיזה גיבוי. את הנוסח המחייב והעדכני כדאי לקבל מקצין הרישוי של התחנה או לבדוק מול המתקין, ולא להסתמך על סיכומים ברשת, כי הדרישות מתעדכנות ומשתנות בין סוגי עסקים.

למי זה רלוונטי: עסקים שדורשים אישור משטרה

הדרישה למערכת כריזה לא חלה על כל עסק. היא חלה בעיקר על עסקים שבהם יש ריכוז של קהל, ושבהם המשטרה היא אחד מנותני האישור ברישוי העסק. הנה שלוש דוגמאות מתוך המפרטים האחידים שמפורסמים באתר הממשלתי:

אלה רק דוגמאות. דרישות דומות מופיעות בפריטי רישוי נוספים, בעיקר בקבוצות של מסחר, בידור, פנאי ואירוח. לכן הצעד הראשון של כל בעל עסק הוא לברר מהו פריט הרישוי שלו, ולקרוא את המפרט האחיד של אותו פריט. הדרך הפשוטה לעשות את זה היא דרך מחלקת רישוי העסקים ברשות המקומית, שמנהלת את התיק ומעבירה אותו לגורמים המאשרים.

שימו לב גם לגודל. בחנויות, למשל, הדרישה בפריט 6.2 חלה על שטח מכירה של 800 מ"ר לפחות. חנות שמתרחבת ועוברת את הרף הזה עלולה להיכנס לפריט רישוי אחר, עם דרישות חדשות, כולל כריזה. זה בדיוק מה שקרה לבעל החנות מהפתיחה: החנות הקודמת שלו הייתה קטנה יותר, והוא לא נדרש שם למערכת כזו.

שלוש הדרישות שחוזרות כמעט בכל מפרט

כשקוראים את המפרטים האחידים של פריטי רישוי שונים, רואים ששלוש דרישות חוזרות שוב ושוב, כמעט באותו נוסח. הן הבסיס של כל מערכת כריזה בעסק שדורש אישור משטרה.

1. כיסוי של כל שטח העסק, כולל כניסות ויציאות

המערכת צריכה לאפשר מסירת הודעות באירועי חירום בכל שטח העסק, או בחלק מסוים ממנו, לרבות שטח ההתקהלות ופתחי הכניסה והיציאה^[1]. בפועל, זה אומר שני דברים. הראשון: לא מספיק שיהיו רמקולים באולם המרכזי. צריך כיסוי גם בכניסות, ביציאות, במעברים, ובמקרים רבים גם באזורים שמחוץ למבנה, שבהם הקהל מתקהל. השני: המילים "או בחלק מסוים ממנו" מרמזות על חלוקה לאזורים, כך שאפשר למסור הודעה רק לאזור מסוים, למשל לפנות קומה אחת או כניסה אחת.

כדי לעמוד בדרישה הזו לא מספיק לפזר רמקולים. צריך לוודא שההודעה נשמעת ומובנת בכל נקודה, גם כשהמקום מלא ורועש. על החישוב המדויק של מספר הרמקולים ופריסתם הרחבנו במדריך על כמה רמקולים צריך למערכת כריזה.

2. פריצה ונטרול של מערכת ההגברה

זו הדרישה שמפילה הכי הרבה עסקים. מערכת הכריזה צריכה "לפרוץ ולנטרל" את מערכת ההגברה של העסק לצורך מסירת הודעות במקרה חירום^[2]. במילים פשוטות: כשמשדרים הודעת חירום, כל מוזיקה, כל מערכת שמע של תקליטן וכל הודעה אחרת צריכות להשתתק, כדי שרק הודעת החירום תישמע.

במפרט של אירועים תחת כיפת השמיים הדרישה אפילו מפורשת יותר: אסור שתותקן מערכת שמע נוספת שאינה מחוברת למערכת הכריזה הראשית^[3]. ההיגיון ברור: אם באמצע ההודעה ממשיכה להתנגן מוזיקה חזקה, אף אחד לא ישמע את ההנחיות.

3. מקור מתח חלופי

למערכת הכריזה צריך להיות מקור מתח חשמלי נוסף, חלופי, שיפעל אם מקור המתח הראשי של העסק נופל^[1]. במפרט לאירועים באוויר הפתוח נכתב במפורש שמדובר בסוללות נטענות^[3]. הסיבה פשוטה: באירוע חירום, ובמיוחד בשריפה, החשמל הוא לעיתים קרובות הדבר הראשון שנופל. מערכת כריזה שמשתתקת יחד עם החשמל לא עוזרת לאף אחד. בחירת הגיבוי, חישוב הקיבולת ותחזוקת הסוללות הם נושא שלם בפני עצמו, ופירטנו אותו במאמר על גיבוי חשמל למערכת כריזה.

מה עוד בודקים: הרכיבים שמתקינים בודקים לפי המפרט

מעבר לשלוש הדרישות שמופיעות בכל מפרט אחיד, המפרט הטכני של המשטרה והפרקטיקה המקובלת בענף מגדירים את הרכיבים של מערכת תקנית. אלה הרכיבים שמתכנן או מתקין מקצועי יכלול בתכנון:

מגבר או מגברים בהספק מתאים. ההספק נקבע לפי מספר הרמקולים והשטח, עם רזרבה. במערכות גדולות מחלקים את המבנה לאזורים, ולכל אזור ערוץ הגברה משלו.

עמדת הפעלה ומיקרופון במקום מתאים. העמדה צריכה להיות במקום שבו יש אדם בזמן שהעסק פתוח, כמו עמדת הביטחון, הקבלה או הכניסה המאוישת. מיקרופון שנמצא במשרד נעול בקומה העליונה לא יעזור באירוע אמיתי. באירועים תחת כיפת השמיים, המפרט אף קובע שמיקרופון יימסר לקצין המשטרה, שיאפשר לו לפרוץ למערכת ההגברה^[3].

הודעות חירום מוקלטות מראש. באירוע חירום אנשים נלחצים, וקשה לנסח הודעה ברורה. לכן מקליטים מראש נוסחים קבועים, שמופעלים בלחיצת כפתור. במפרט לאירועים באוויר הפתוח זו דרישה מפורשת^[3].

רמקולים ושופרים לפי סוג האזור. רמקולי תקרה באזורים סגורים ושקטים יחסית, ושופרים באזורים פתוחים, רועשים או גבוהים.

ניטור וחיווי. מערכת תקנית מדווחת על תקלות: קו רמקולים מנותק, מגבר תקול או סוללה חלשה. החיווי מאפשר לגלות תקלה בזמן, ולא ביום הבדיקה או, גרוע מזה, ביום האירוע.

גיבוי סוללות. בענף מקובל לתכנן גיבוי שמאפשר פעולה של המערכת בזמן הודעות חירום לפרק זמן מוגדר, ורבים מתכננים לפחות 30 דקות. את משך הגיבוי המדויק הנדרש בעסק שלכם כדאי לבדוק מול הנוסח המחייב.

מפרט 160 ותקן 1220: מה ההבדל ואיך הם נפגשים

הרבה בעלי עסקים מתבלבלים בין שני המסמכים, כי שניהם עוסקים בבטיחות ובהודעות חירום. ההבדל הוא בשאלה מי דורש ומה. תקן ישראלי 1220 הוא סדרת תקנים של מכון התקנים שעוסקת במערכות גילוי אש, והדרישות לפיה מגיעות בעיקר מצד כבאות והצלה. מפרט 160 מגיע מצד המשטרה, והוא עוסק ביכולת למסור הודעות לקהל בכל סוג של חירום, כולל אירועים ביטחוניים ופינוי קהל.

בפועל, במבנים רבים מערכת כריזה אחת משרתת את שתי הדרישות. היא מחוברת למערכת גילוי האש כדי להשמיע הודעת פינוי אוטומטית בשריפה, ובמקביל כוללת עמדת מיקרופון והודעות מוקלטות לאירועים אחרים. תכנון נכון מאפשר לעמוד בשתי הדרישות עם מערכת אחת, במקום להתקין שתי מערכות נפרדות, בתנאי שסדר העדיפויות בין ההודעות מוגדר היטב. על השילוב בין הכריזה לגילוי האש ולמערכות נוספות הרחבנו במאמר על שילוב מערכת כריזה עם מערכות אחרות, ועל החובות מצד תקנות הבטיחות באש כתבנו במאמר על מתי העסק מחויב במערכת כריזת חירום ופינוי.

תהליך האישור, שלב אחרי שלב

התהליך המדויק משתנה בין רשויות ובין סוגי עסקים, אבל ברוב המקרים הוא נראה כך:

שלב 1 – זיהוי פריט הרישוי. בודקים מול מחלקת רישוי העסקים ברשות המקומית מהו פריט הרישוי של העסק, ואילו גורמים נותנים לו אישור. אם המשטרה היא אחד מהם, קוראים את הדרישות שלה במפרט האחיד.

שלב 2 – תכנון. המתקין מתכנן את המערכת לפי תוכנית העסק: אזורים, רמקולים, מיקום עמדת ההפעלה, נוסחי ההודעות, החיבור למערכת ההגברה והגיבוי. בעסקים שנדרשים גם לתוכנית אבטחה, שמאושרת על ידי קצין הרישוי של המשטרה^[1], כדאי לתאם בין מנהל האבטחה לבין המתקין, כדי שהכריזה תשתלב בתוכנית.

שלב 3 – התקנה ובדיקה פנימית. לאחר ההתקנה המתקין בודק כל אזור, מכוון עוצמות, בודק שהמוזיקה נקטעת בזמן הודעת חירום, ומנתק את החשמל הראשי כדי לוודא שהגיבוי עובד.

שלב 4 – תיעוד. מכינים את המסמכים שנדרשים לתיק הרישוי, בדרך כלל תוכנית של המערכת ואישור של המתקין על התקנה ובדיקה. כדאי לשמור עותק במקום נגיש בעסק.

שלב 5 – ביקורת. נציג הגורם המאשר עשוי לבקר בעסק ולבדוק את המערכת בפועל. כדאי שבעל העסק או מנהל האבטחה יידעו להפעיל אותה ולהשמיע את ההודעות המוקלטות.

שלב 6 – תחזוקה שוטפת. האישור הוא לא סוף הדרך. המערכת צריכה להישאר תקינה כל עוד העסק פועל, והתנאים בודקים שוב בחידוש הרישיון או בכל שינוי מהותי בעסק.

חמש טעויות שמעכבות אישור

מערכת מוזיקה נפרדת. כפי שהוסבר, זו הטעות הנפוצה ביותר. התיקון שלה אחרי ההתקנה דורש לעיתים כבילה חדשה ושינוי של מערכת השמע.

מיקרופון במקום הלא נכון. עמדת הפעלה במשרד האחורי, במחסן או בחדר נעול. באירוע חירום אין זמן ללכת אליה.

אזורים שנשכחו. חניון, רחבת כניסה, חצר עישון או מרפסת. אלה בדיוק המקומות שבהם הקהל מתקהל, והם חייבים להיות מכוסים.

גיבוי שלא נבדק. סוללות שהותקנו לפני כמה שנים ומעולם לא נבדקו בניתוק חשמל. ביום הבדיקה מתברר שהמערכת כבה אחרי כמה שניות.

שינויים אחרי האישור. העסק התרחב, נפתח אזור חדש או הוזז קיר, אבל מערכת הכריזה נשארה כמו שהייתה. בבדיקה הבאה האזור החדש לא מכוסה. כל שינוי במבנה העסק צריך לכלול בדיקה של מערכת הכריזה.

שאלות נפוצות

האם כל עסק חייב במערכת כריזה לפי מפרט 160?

לא. הדרישה חלה בעיקר על עסקים שבהם המשטרה היא אחד מנותני האישור ברישוי העסק, ושבמפרט האחיד שלהם מופיע סעיף על מערכת למסירת הודעות. דוגמאות לכך הן חנויות ששטח המכירה בהן 800 מ"ר לפחות, אולמות וגני אירועים ומקומות לאירועי תרבות ובידור. כדי לדעת בוודאות, בודקים את פריט הרישוי של העסק.

האם אפשר להשתמש במערכת המוזיקה הקיימת ככריזה?

לפעמים, אבל רק אם היא עומדת בכל הדרישות: כיסוי של כל השטח, עמדת הפעלה לחירום, הודעות מוקלטות, יכולת להשתיק כל מקור שמע אחר ומקור חשמל חלופי. ברוב המקרים מערכת מוזיקה רגילה צריכה תוספות משמעותיות, ולעיתים משתלם יותר להתקין מערכת כריזה ולחבר אליה את המוזיקה.

כמה זמן הגיבוי צריך להחזיק?

המפרטים האחידים דורשים מקור מתח חלופי שיפעל כשהחשמל הראשי נופל. בענף מקובל לתכנן גיבוי של 30 דקות פעולה לפחות בזמן הודעות חירום, אבל את משך הזמן המחייב בעסק שלכם יש לבדוק מול הנוסח העדכני ומול המתכנן.

מה קורה אם העסק עובר לבעלים חדשים?

החלפת בעלות מחייבת בדרך כלל טיפול בתיק הרישוי, ובמסגרתו עשויים לבדוק שוב את עמידת העסק בתנאים, כולל מערכת הכריזה. לפני רכישה של עסק קיים כדאי לבדוק שהמערכת תקינה ומתאימה לדרישות, כדי לא לגלות פער אחרי העברת הבעלות.

מקורות שצוטטו במאמר (3)

• [1] פריט רישוי 6.2: חנות ששטח המכירה בה הוא 800 מ"ר לפחות – מפרט אחיד, אתר gov.il
• [2] פריט רישוי 7.9: אולם או גן לשמחות ולאירועים – מפרט אחיד, אתר gov.il
• [3] פריט רישוי 7.7 ה': מקום לאירוע תרבות, בידור וספורט תחת כיפת השמיים – תנאים לאישור משטרה, אתר gov.il

המאמר עודכן לאחרונה: ספטמבר 2026 ומבוסס על המפרטים האחידים שפורסמו באתר הממשלתי. המידע אינו ייעוץ משפטי, ויש לבדוק את הנוסח העדכני של פריט הרישוי הרלוונטי.